נראה שעבודת דמויות הייתה אוניברסלית. גילוף דמות בעץ עשוי להיות לא רק קשה יותר אלא גם פחות מספק מאשר פיסול בשיש, בגלל נטיית העץ להיסדק, להינזק מחרקים או לסבול משינויים באטמוספרה. גם מרקם החומר מתגלה לעתים קרובות כמאתגר להבעת תכונות, במיוחד בסוג הקלאסי של פנים צעירות. מצד שני, קיימות דוגמאות מרהיבות למאפייני הגיל המחוספסים יותר: גבות החיפושיות, התלמים והקווים המנטרלים את הפגמים של גרגר העץ. בעבודה עתיקה אולי פני השטח לא היו בעלי השפעה כזו, שכן דמויות נצבעות בדרך כלל להגנה ובעיקר לצבע.
לא תמיד מבינים כיום באיזו מידה נעשה שימוש בצבע אפילו מהתקופות העתיקות ביותר כדי להגביר את ההשפעה שלגילוף בעץופיסול. הדעה הקדומה הצבעונית המודרנית נגד זהב וגוונים אחרים היא אולי בגלל שעבודה מצוירת עברה וולגריות. הסידור של ערכת צבע נכונה והרמונית אינה פרי עבודתו של צייר הבית, אלא של האמן שהוכשר במיוחד.
בתחילת המאה ה-20, מהדורת ה-Encyclopdia Britannica ה-11, שעליה מבוסס חלק ניכר מהערך הזה, הגיבה: "בשנים האחרונות הגילוף יצא מהאופנה. העבודה היא בהכרח איטית ודורשת מיומנות רבה, מה שמייקר את העבודות. שיטות קישוט אחרות וזולות יותר הניעו את הגילוף ממקומו הקודם למלאכה הפופולרית, למלאכת המכונה ולמעשה הפופולרי. מעמד הכפר לא תמיד השיג את מטרתו ההיעלמות ההדרגתית של האמן האינדיבידואלי, מרופק כפי שהיה, על ידי הקבלן, היא קטלנית להמשך אמנות שלעולם לא תוכל לפרוח כאשר היא נעשית בחצר כה גדולה. הצהרה זו הוכחה כלא נכונה, שכן ניתן להוכיח את המשך הישרדותה של אמנות ומלאכת גילוף העץ על ידי המספר הרב של גילופי עץ שהמשיכו או קידמו את המסורת במקומות שונים בעולם.
זה אותו דבר התיאוריה של מקלות הגלידה ומכונת מדכא הלשון. כאשר קטע העץ חתוך סיבובי כמו עץ ריק, אז אתה יכול להשתמש שלנומכונת חיתוך תלת מגולפת כדי ליצור את הצורה של המוצר המוגמר שלך, כגון מקל גלידה, מדכא לשון, כפית גלידה, מגנום וכו'.
